ציסטה היא שק/כיס של נוזלים המצטברים בתוך הלסת. הציסטה תוספת את מקומה של עצם הלסת. מסביב לתוכן הנוזלי של הציסטה ישנה דופן של רקמה רכה דקה. הציסטה סופחת אליה נוזלים וגדלה. ציסטה בלסת לרוב מתגלה באופן מקר בצילום שיניים, ציסטות שלא מטופלות נוטות לגדול תמיד.

ציסטה יכולה להתפתח מסביב לשיניים או ללא קשר לשיניים. הציסטות הנפוצות הן סביב שיניים שעברו טיפולי שורש, או סביב לכותרות שיני בינה.

ציסטה בחניכיים שונה מגידול בכך שבגידול יש תאים שמתרבים כל העת וגדלים כגוש, בעוד ציסטה גדלה בשל ספיחת נוזלים. ציסטה היא נגע שפיר.

ביופסיה היא תהליך קצר שמטרתו לאבחן את סוג הנגע הקיים בפה. הפעולה היא קצרה ומתבצעת בהרדמה מקומית. בפועל, מגיעים לאזור הנגוע ולוקחים דגימה מהרקמה. לאחר מכן את החומר לבדיקה מיקרוסקופית מדוקדקת. את הבדיקה הפתולוגית מבצעת פרופ' לפתולוגיה אוראלית. הביופסה אורכת מספר דקות ותשובה מתקבלת עד שבועיים מיום הבדיקה.

חרדה מטיפול שיניים, ברמה זו או אחרת, קיימת אצל מרבית המטופלים אשר מגיעים לטיפול שיניים. כדי להוריד את מפלס החששות והפחדים, אני נוהג לשמור על תקשורת פתוחה עם מטופליי, על אווירה נעימה במרפאה, וכן להיות קשוב לצרכיהם.

למטופלים שחוששים קצת יותר מן הטיפול, אני מציע טיפול תחת גז צחוק. טיפול זה נעשה בתיאום מראש ולאחר צום של כשעתיים והוא יעיל, כיוון שהוא מקנה תחושה רגועה ונינוחה, משכיח את החוויה ומעלים את תחושת הזמן עבור המטופל.

דנטופוביה היא פחד ניכר מטיפול שיניים אשר מונעים מהסובלים מהתופעה לפנות לטיפול. לדנטופוביה יש דרגות משתנות והטיפול בו צריך להיערך בהתאם לרמת החרדה של כל מטופל. במקרה כזה אמליץ להגיע אליי למרפאה ויחדיו נחשוב על הדרך המתאימה ביותר להתמודד עם החששות.

במקרים של ניתוחים גדולים וממושכים או בטיפולים קצרים כאשר המטופל נמצא בחרדה קיצונית, ניתן להיעזר בשירותיו של רופא מרדים מומחה לשם ביצוע טיפול בטשטוש עמוק. חשוב לציין כי טשטוש עמוק אינו זהה להרדמה מלאה והמטופל ער, הרפלקסים שלו עובדים והוא נושם לבדו.

שיני הבינה בוקעות סביב גיל 18 והן ממוקמות בחלק האחורי של הלסתות. גודלן של הלסתות אצל האדם הממוצע, קטן אבלציונית ולכן, פעמים רבות השיניים האחרונות ביותר לבקוע (שיני הבינה) נכלאות בתוך הלסת מפאת חוסר מקום.

אצל יותר ממחצית האוכלוסייה, אין מספיק מקום לבקיעת שיני הבינה, בסיטואציה זו עלולה להיווצר כליאה מוחלטת של שן הבינה בלסת, או כליאה חלקית של השן – רק חלק מן השן בוקעת וחלקה האחר נותר כלוא. כמו כן, שן הבינה עלולה לבקוע גם בכיוון הלא נכון ולהפריע. במצבים אלו, מזון וחיידקים נתפסים במקומות אליהם לא יכולה להגיע מברשת השיניים וכך נוצרות דלקות חוזרות שהופכות אף לכרוניות, או דלקות אקוטיות וחריפות . כדי להעריך אם נדרשת עקירת שיני הבינה יש להיבדק על ידי רופא עם הצילומים המתאימים.

הטיפול, במרבית המקרים, מתבצע בהרדמה מקומית והוא אורך בין דקות ספורות לבין חצי שעה. בזמן הטיפול לא מורגש כאב, לעיתים ישנה תחושת לחץ קל כאשר השן זזה. בעקירה של שיניים תחתונות, לרוב, נעשה גם שימוש בתפר (בדר"כ כזה שנספג ולא דורש הוצאה). לאחר העקירה, יש ליטול אנטיביוטיקה.

אכן. ניתן לבצע השתלה כהמשך לעקירת שן באותו טיפול. השתלה מיידית אינה מתאימה לכל מצב והיא נבחנת לפי אינדיקציות ספציפיות. במצבים בהם אין דלקת בעצם הלסת מסביב לשן הנעקרת מומלץ לבצע עקירה והשתלה מיידית. היתרונות המשמעותיים של השתלה מיידית הינן חיסכון בזמן ההמתנה בין עקירה להשתלה (שהוא לרוב חודשיים-שלושה) וצורך לעבור טיפול אחד במקום שניים. אורך הטיפול עולה אך במעט וההחלמה מעקירה והשתלה מיידיית לרוב דומה מאד להחלמה של עקירה בלבד.

הבעיות השכיחות הגורמות לחסימה בהפרשת הרוק הן היצרות של צינורית ההפרשה ו/או היווצרות אבנים בדרכי הרוק. כאשר קיימת חסימה כזו מתרחשות נפיחויות חוזרות באזור הבלוטה הנגועה וכאבים. פעמים רבות הנפיחות נוצרת סביב לארוחות עקב הפרשת הרוק המוגברת.

איננו יודעים מתי ואצל מי תיווצר אבן בבלוטת הרוק, כמו כן, אין מידע מלא לגבי מנגנון היווצרות של האבן. קיימת השערה כי ישנה שקיעת מלחים מן הרוק, אשר סופחת אליה מלחים ויוצרת אבן. ההשערה היא כי אבן גדלה בקצב של כ-1מ"מ בשנה.

אופן הטיפול באבנים בבלוטות הרוק תלוי במיקום וגודל האבן. אבנים קטנות ניתן להוציא בעזרת האנדוסקופ. כאשר מדובר באבן גדולה, יש צורך בפעולה ניתוחית, אך גם בה משלבים שימוש באנדוסקופיה ובחתך קטן במיוחד להוצאת האבן ושימור הבלוטה.

תהליך אנדוסקופי נעשה במרפאה, באלחוש מקומי. אין מדובר בתהליך ניתוחי אלא בפעולה אבחנתית. מבצעים הרחבה עדינה של פתח הבלוטה ובעזרת האנדוסקופ (מצלמה זעירה) מתקדמים לאורך צינורית ההפרשה. במהלך ההתקדמות, מתבצעת שטיפה מתמדת שמאפשרת גם ראיה טובה של דפנות הצינוריות וגם הרחבה של ההיצרויות בצינורית. בסוף הטיפול מוזרק חומר אנטי-דלקתי אל מערכת הההפרשה של הבלוטה.

השתלת שן היא טיפול ניתוחי בו משתילים שתל, אשר נראה כבורג ועשוי ממתכת אותה יודע לקלוט אליו הגוף. השתל מחליף את שורש השן החסרה. השתלת השתל נעשית ישירות אל תוך הלסת, אחרי הרדמת האזור המטופל. לאחר קליטת השתל ישנו תהליך התקנה של כתר או גשר קבוע, העשוי ממתכת ומחרסינה. את הכתרים על השתלים מבצעים רק לאחר שמוודאים כי השתל נקלט, משך הזמן הממוצע לקליטת שתל נע בין 3 חודשים לחצי שנה. אחוזי ההצלחה של השתלת שיניים עומדים כיום על כ- 95%.

השתלת שיניים נועדה להשלים שיניים חסרות, והיא מהווה פתרון אופטימלי וקבוע לסובלים משיניים המיועדות לעקירה ולאלו שאיבדו את שיניהם.

השתלת עצם נדרשת, כאשר אין מספיק עצם בלסת לשם ביצוע השתלה של שתל דנטלי. לאחר עקירת שיניים, העצם של הלסת שאחזה את שורשי השן, נספגת. לצורך התקנה של שתל שיחזיק לאורך שנים נדרשים קוטר ואורך מסוימים. השתלת עצם מבוצעת בהתאם למצב האינדיבידואלי של הלסת במקום בו אמור להיות מוחדר השתל. יש שתי אופציות עיקריות - האחת מתבצעת במעמד השתלת השתל והשנייה בתהליך מורכב יותר והדרגתי, בו בשלב הראשון מתבצעת השתלת העצם ורק לאחר קליטה מתבצעת השתלת השתל (הבורג).

הרמת סינוס היא סוג ספציפי של השתלת עצם, שנעשית באזור השיניים הטוחנות בלסת עליונה. ברוב האנשים המאבדים את השיניים האחוריות העליונות רצפת הסינוס המקסילרי (מערת הפנים/מערת האף) יורדת כלפי גג הפה ונותר רק פס דק של עצם במקום אליו אמורים להכנס השתלים. כדי לאפשר התקנת שתל שיחזיק לאורך שנים, יש צורך במילוי של המקום בחומר עצם. העצם המשותלת היא תכשיר רפואי המיועד למטרה זו.